לוקחים את העתיד הכלכלי בידיים.

מניה היא חתיכה קטנה מבעלות על חברה. כשהחברה מרוויחה וגדלה, גם החתיכה שלכם שווה יותר. כשהיא נכשלת, החתיכה מאבדת מערכה.

מדד הוא רשימה של חברות שנבחרו לפי כלל קבוע. למשל, S&P 500 הוא רשימה של כ-500 החברות הגדולות בארה"ב, ות"א 125 היא רשימה של 125 החברות הגדולות בבורסה בתל אביב.

קרן מחקה מדד (קרן סל או קרן נאמנות מחקה) היא קופה משותפת שקונה את כל החברות ברשימה, כל אחת לפי הגודל שלה. כשאתם קונים יחידה אחת בקרן, אתם מקבלים חלק זעיר מכל החברות יחד.

היתרון: לא צריך לדעת מראש מי תהיה החברה המצליחה הבאה. אם היא גדולה מספיק, היא כבר ברשימה. חברה שנחלשת יוצאת ממנה ומוחלפת באחרת, באופן אוטומטי ובלי שתצטרכו לעשות משהו.

למה לא למכור כשהשוק יורד? כשהשוק יורד, אתם עדיין מחזיקים בדיוק באותן יחידות של אותן חברות. ההפסד הוא בינתיים "על הנייר". הוא הופך לאמיתי וסופי רק ברגע שמוכרים. מי שמוכר אחרי נפילה מוכר בזול, ואז בדרך כלל נשאר בחוץ בדיוק כשהשוק מתחיל לעלות.

הימים הכי טובים מגיעים צמוד לגרועים. רבים מימי העלייה הגדולים ביותר בבורסה הגיעו ימים ספורים אחרי הנפילות הקשות ביותר. בפברואר–מרץ 2020, בתחילת הקורונה, מדד S&P 500 צנח בכשליש בתוך כחודש. מי שמכר קיבע את ההפסד. מי שנשאר ראה את המדד בשיא חדש כבר באוגוסט באותה שנה. בדיקות שפרסמו בתי השקעות גדולים מראות שמי שהחמיץ רק את 10 הימים הטובים ביותר לאורך 20 שנה קיבל בערך חצי מהתשואה של מי שפשוט נשאר מושקע.

מה המחקרים מראים. יש סיפור מפורסם בעולם ההשקעות: בדיקה של בית השקעות אמריקאי גדול מצאה, כביכול, שהחשבונות שהצליחו הכי טוב היו של לקוחות שנפטרו או ששכחו שיש להם חשבון. חשוב לדייק: לפי הדיווחים, החברה הבהירה שלא ערכה מחקר כזה, כך שמדובר באגדה. אבל המסר שלה נכון, ומחקרים אמיתיים מראים בדיוק את אותו כיוון:

• החוקרים בראד ברבר וטרנס אודין בדקו עשרות אלפי חשבונות מסחר של משקיעים פרטיים. הם מצאו שהמשקיעים שקנו ומכרו הכי הרבה השיגו את התשואה הנמוכה ביותר, הרבה מתחת לשוק. שם המאמר שלהם אומר הכול: "מסחר מזיק לעושר שלכם" (2000).
• מחקר "Mind the Gap" שחברת Morningstar מפרסמת מדי שנה מוצא שוב ושוב שמשקיעים מרוויחים בממוצע פחות מהקרנות שהם עצמם מחזיקים, בערך אחוז בשנה. הסיבה: הם נכנסים אחרי עליות ויוצאים אחרי ירידות.

במילים אחרות, הכסף לא הפסיד בגלל הקרן, אלא בגלל מה שהמשקיע עשה איתה.

למה כל כך קשה לא למכור? החוקרים דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הראו שהפסד כואב לנו בערך פי שניים מההנאה מרווח באותו גודל. לכן הדחף למכור כשהמסך אדום כל כך חזק, ובדיוק בגלל זה כדאי להחליט מראש איך מתנהגים.

מה עוזר בפועל:

• הפקדה חודשית קבועה ואוטומטית. בזמן ירידות אותו סכום קונה יותר יחידות, כך שהירידה עובדת לטובתכם.
• להשקיע רק כסף לטווח ארוך. כסף שתצטרכו בשנים הקרובות לא צריך להיות במניות, כדי שלא תיאלצו למכור בזמן ירידה.
• לא לבדוק את התיק כל יום. מי שחוסך ל-20 שנה לא צריך לדעת מה קרה היום בבורסה.

חשוב: העובדה שהשוק התאושש מכל הנפילות בעבר אינה ערובה לעתיד. מקורות: Barber & Odean (2000), "Trading Is Hazardous to Your Wealth", Journal of Finance; Morningstar, "Mind the Gap".

קרן "אקטיבית" מעסיקה מנהלים ואנליסטים שמנסים לבחור מניות טובות מהממוצע. זה נשמע הגיוני, אבל יש כאן בעיה מתמטית פשוטה: השוק הוא בעצם סכום כל המשקיעים, כולל המקצוענים. לכן בממוצע, לפני עלויות, כולם יחד מקבלים בדיוק את תשואת השוק. אחרי שמורידים את שכר המנהלים והעמלות, הממוצע של המנוהלים יוצא נמוך יותר. את הטיעון הזה ניסח חתן פרס נובל ויליאם שארפ ב-1991.

הבעיה השנייה: מי שהצליח בשנה אחת לא בהכרח יצליח בשנה הבאה, וקשה מאוד לזהות מראש את המנהל שימשיך להצליח לאורך עשרות שנים.

הנתונים מאשרים את זה. דוחות SPIVA, שחברת S&P Dow Jones Indices מפרסמת פעמיים בשנה, מראים שוב ושוב שלאורך 15 שנה ויותר, בסביבות 85% עד 90% מקרנות המניות האקטיביות בארה"ב פיגרו אחרי המדד שלהן.

מקור: דוחות SPIVA

פרופסור הנדריק בסמבינדר מאוניברסיטת אריזונה סטייט בדק את כל המניות שנסחרו בארה"ב בין 1926 ל-2016. הוא מצא שכ-4% בלבד מהן אחראיות לכל הרווח שהשוק כולו ייצר מעבר לאג"ח ממשלתיות קצרות. יותר ממחצית מהמניות הניבו לאורך חייהן פחות מהשקעה סולידית באג"ח כאלה.

המשמעות: מי שבוחר 10 או 20 מניות לבד מסתכן בכך שהוא יחמיץ את המעטות שמושכות את כל השוק למעלה. מי שקונה את כל המדד לא צריך לנחש, כי הוא מחזיק גם בהן.

מקור: Bessembinder, H. (2018). Do Stocks Outperform Treasury Bills? Journal of Financial Economics.

דמי ניהול נגבים כאחוז מכל הכסף בתיק, בכל שנה, גם בשנים שבהן התיק ירד. וכל שקל שיצא כעמלה כבר לא ממשיך לצבור ריבית דריבית בשבילכם.

דוגמה היפותטית: 100,000 ₪ שצומחים 7% בשנה יגיעו אחרי 30 שנה לכ-761,000 ₪. אם אחוז אחד הולך לדמי ניהול והצמיחה נטו היא 6%, התוצאה היא כ-574,000 ₪. ההפרש הוא כ-187,000 ₪, כמעט רבע מהסכום.

קרנות מחקות מדד גדולות גובות לרוב עשיריות אחוז בודדות בשנה ולפעמים פחות, כי אין בהן צוות שבוחר מניות. מה כדאי לבדוק לפני שקונים:

• דמי ניהול שנתיים של הקרן (מופיעים בדף הקרן, לפעמים בשם "Expense Ratio").
• עמלת קנייה ומכירה של הבנק או בית ההשקעות.
• דמי משמרת או דמי טיפול שנגבים על עצם החזקת התיק.

חתן פרס נובל הארי מרקוביץ, אבי תורת התיק המודרנית, כינה את הפיזור "ארוחת החינם היחידה" בעולם ההשקעות: מקטינים סיכון בלי לשלם על זה.

אם כל הכסף בחברה אחת והיא קורסת, הכסף אבוד. בקרן על S&P 500, חברה אחת שקורסת היא חלק זעיר מהתיק.

אבל גם ענף שלם או מדינה שלמה יכולים לאכזב לאורך זמן רב. אחרי בועת ההייטק של שנת 2000 מדד נאסד"ק איבד כמעט 80% מערכו. מדד ניקיי היפני הגיע לשיא בסוף 1989, ושב אליו רק ב-2024, אחרי יותר מ-34 שנה. לכן יש מי שמעדיפים מדד עולמי רחב, שכולל אלפי חברות ממדינות רבות.

חשש נפוץ הוא "מה יקרה אם בית ההשקעות יפשוט רגל?". ככלל, המניות שקרן מחזיקה רשומות על שם נאמן או גוף משמורת, ולא בכספי החברה המנהלת. גם ניירות הערך בחשבון המסחר שלכם שייכים לכם, ולא לבית ההשקעות.

לכן אם החברה המנהלת נקלעת לקשיים, הנכסים לא אמורים לשמש לתשלום החובות שלה, גם אם התהליך יכול לקחת זמן. בישראל, גופים כאלה נמצאים תחת פיקוח של רשות ניירות ערך.

חשוב להבדיל: ההגנה הזו היא מפני קריסה של החברה, לא מפני ירידות בשוק. אם השוק יורד, גם הקרן יורדת.

אינפלציה היא עלייה כללית במחירים. כשמחירים עולים, כל שקל קונה פחות. כסף שיושב בעו"ש לא נראה כאילו הוא יורד, אבל הוא מאבד מכוח הקנייה שלו כל שנה.

מצד שני, מניות עולות ויורדות. ההחלטה מה לעשות עם כסף תלויה בעיקר מתי תצטרכו אותו:

• קרן חירום של כמה חודשי הוצאות כדאי לשמור במקום נזיל ויציב.
• כסף לשנה-שלוש הקרובות (חתונה, דירה, רכב) בדרך כלל לא מתאים להשקעה במניות.
• כסף לטווח ארוך, 10 שנים ויותר, הוא המקום שבו לזמן יש הכי הרבה כוח להחליק את התנודות.

כשנושא מסוים בכותרות, כמו סייבר, קנאביס, בינה מלאכותית או אנרגיה ירוקה, מהר מאוד מופיעות קרנות שמתמקדות רק בו. הן נשמעות מלהיבות, אבל יש בהן שלוש בעיות:

• תזמון: בדרך כלל הן מושקות אחרי שהמניות בתחום כבר עלו הרבה.
• ריכוז: הכסף מושקע בענף אחד, כך שהפיזור קטן מאוד.
• עלות: דמי הניהול שלהן גבוהים בדרך כלל מאלה של קרן על מדד רחב.

השקעה לטווח ארוך היא בדרך כלל דווקא משעממת, וזה בסדר.